החלטה בתיק בש"פ 6772/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לשחררו בחלופת מעצר בית מלא בישיבה במגדל העמק, ובכפוף לתנאים מגבילים נוספים.

2.        כנגד העורר, סגן מנהל ומורה בבית ספר באשדוד, הוגש כתב אישום ביום 28.2.05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין ביצוע עבירות של מעשים מגונים ומעשים מגונים בפומבי. כל העבירות, המפורטות בשבעה אישומים שונים, בוצעו במהלך החודשים ינואר-פברואר שנת 2005. על פי האישום הראשון, נהג העורר לזמן תלמידים קטינים, ביחד ולחוד, אל חדר האחות בבית הספר ושם חיבק אותם, נשק להם, ומישש את איבר מינם מעל לבגדיהם כדי להגיע לסיפוקו המיני. לפי האישום השני, במהלך משחק כדורסל יחד עם קטינים בבית הספר, חיבק אותם העורר, הרימם ונגע באיבר מינם מעל לבגדים. כן נטען, כי במהלך לימוד שעורי גמרא הכניס את ידו לתוך חולצותיהם של הקטינים ונגע בחזם, בבטנם ובגבם. באישום השלישי נכתב, כי העורר הסיע קטין ברכב ברחבי אשדוד וסביבותיה, ובמהלך הנסיעה נגע באיבר מינו ומישש אותו מעל לבגדים, וכן נישק את הקטין וחיבק אותו. ביום 15.2.05 הביא העורר את הקטין אל חדר האחות, שם הושיבו על המיטה, חיבקו וליטפו ואף נשכב עליו תוך שהוא מחבק אותו ומנשק אותו, ובהמשך מישש את איבר מינו. במקרה אחר, לקח את אותו קטין וקטין אחר אל חדר האחות, הושיב את הראשון על ברכיו, הכניס את ידו אל כיס מכנסיו וניסה לגעת באיבר מינו, ומיד לאחר מכן ליטף את רגליו של הקטין השני. על פי עובדות האישום הרביעי, הסיע העורר קטין ברכבו בעיר אשדוד, ותוך הנסיעה נגע באיבר מינו ומישש אותו מעל לבגדים, ולאחר מכן חיבק את הקטין ונישק אותו. באישום החמישי מואשם העורר כי הסיע מספר קטינים ברכבו, ולאחר שהוריד את כולם מהרכב למעט קטין אחד, החל להחזיק בידו ולגעת בברכו ובאיבר מינו מעל לבגדים. על פי עובדות האישום השישי, העורר הניח את ידו על כתפו של קטין, קירבו אליו וליטפו בפניו, כל זאת במהלך הצגה שראה עם קטינים נוספים במתנ"ס באשדוד. על פי האישום השביעי, ביום 15.2.05 לקח העורר קטינים לנסיעה ברכבו, באמתלא שברצונו לקחת את הרכב לשטיפה. לאחר נסיעה קצרה עצר את הרכב, הושיב את אחד הקטינים במושב הקדמי והחל לגעת באיבר מינו מעל לבגדים משך זמן רב, וכן חיבק אותו ונישק אותו על פיו ועל לחיו מספר פעמים, בעוד יתר הקטינים מצויים מחוץ לרכב. לאחר מכן הסיע העורר את הקטינים אל ביתם, ומשנותר עם אחד מהם ברכב החל לנשקו ולחבקו, עד אשר הופרע על ידי אימו.  

3.        בית המשפט המחוזי נתבקש לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. ביום 22.3.05 קבע בית המשפט (כב' השופט נ. זלוצ'ובר), על יסוד הסכמת הצדדים, כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בית מלא בתנאים מגבילים. נקבע, כי העורר ישהה בישיבת "מגדל אור" במגדל העמק, ממנה לא ייצא אלא על פי הזמנת המשטרה, בית המשפט או שירות המבחן. בעת צאתו ילווה כל העת על ידי אחד הערבים, וידאג שלא להתמהמה בדרכו. כן נקבע, כי העורר יוכל לצאת אל משרד עורך הדין המייצגו בהליכים על מנת להתכונן להליכים המשפטיים בעניינו, אולם עליו לדווח על הפגישה הצפויה 72 שעות קודם לכן לגורמי הפרקליטות. כן קבע בית המשפט מספר ערבויות נוספות: הפקדת 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט; חתימת ערבות עצמית בסך 40,000 ש"ח; חתימת ערבות עצמית של צד ג' (הרב דוד דויטש) על סך 10,000 ש"ח; חתימת שלוש ערבויות בסך 10,000 ש"ח האחת על ידי שלושה ערבים שונים; צו עיכוב יציאה מן הארץ; הפקדת רשיון נהיגה; איסור על שימוש במחשב; איסור על יצירת קשר עקיף או ישיר עם מי מהמתלוננים או עם מי מהוריהם.

4.        אך מספר חודשים לאחר מתן ההחלטה האמורה הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בה. לטענתו, בשל חלוף הזמן ומאחר שצפוי לעבור זמן רב עד לתום ההליך המשפטי  בו הוא נאשם, יש מקום להקל בתנאי חלופת המעצר שהוטלה עליו. כן נטען, כי לעורר קשיים כלכליים רבים, וכי לא מתקיים חשש כי ישפיע על עדויות הקטינים המתלוננים, מאחר שהם לא יעידו בתיק העיקרי. בית המשפט המחוזי דחה ביום 10.7.05 את הבקשה, בהסתמכו, בין היתר, על הסכמתו המוקדמת של העורר לתנאי המעצר. נקבע, כי מצבו הכלכלי של העורר היה צפוי מראש, וכי אין לצפות שמשפטו יתנהל באותו קצב בו מתנהל משפטו של אדם עצור. בית המשפט הניח על פי הנטען כי העדים הקטינים לא יעידו, אך ציין כי חרף זאת החשש להשפעה על עדים עדיין קיים נוכח עדותם הצפויה של עדים אחרים המתגוררים באשדוד. כן הוסיף כי ראוי להגן על שלומם הנפשי של קטינים המתלוננים, וחזרתו של העורר לאשדוד עלולה להשפיע לרעה עליהם.

4.        בערר על החלטת בית המשפט האמורה מעלה העורר מספר טענות. ראשית, טוען הוא להתמשכות מעצר הבית מעבר לנדרש. מועד ההקראה בהליך הפלילי המתנהל כנגדו צפוי להתקיים אך ביום 20.9.05, ועד למועד זה תחלוף כמחצית השנה שבה שוהה העורר בחלופת מעצר בית מלאה. שנית, טוען העורר כי לא מתקיימות אינדיקציות ממשיות לחשש לשיבוש הליכים, כנדרש בדין. משכך, אין לקבל את קביעת בית המשפט קמא כי קיים סיכון להשפעה על עדים במשפט. נטען, כי בפעמים הספורות בהן שהה העורר באשדוד - וזאת במסגרת חופשות מאושרות לרגל מועדים וחגים - הוא לא שיבש הליכי משפט, ולא ניסה לעשות כן. שלישית, דוחה העורר את גישת בית המשפט קמא לפיה הוא כבול להסכמתו לחלופת המעצר. ההליך הפלילי הינו הליך דינמי ויש לתת את הדעת להשתנות הנסיבות, וביניהן קשייו הכלכליים של העורר ועמידתו במלוא תנאי המעצר.

           העורר מציע חלופת מעצר, לפיה הוא ישהה בביתו בליוויית אשתו ובפיקוחה. הוא מציין כי הוא מבין את חומרות האישומים כנגדו, ומדגיש כי מאז ההחלטה על חלופת מעצרו, נהג כשורה ולא הפר את תנאי המעצר.     

5.        המדינה מתנגדת לשינוי תנאי חלופת המעצר. היא עומדת על חומרת מעשיו של העורר; היא מדגישה את חשיבות חלופה הנמצאת במרחק ממקום מגוריהם של הקטינים כדי לשמור על שלומם ולהגן עליהם מפני פגיעה. כן הצביעה על החשיבות שבקיום חלופת מעצר בית מלאה בפיקוח, המבטיחה כי בסביבתו של העורר לא יהיו ילדים. לענין הבעיה הכלכלית נטען כי העורר הוא עצמו הציע חלופה זו, כך שלקח בחשבון היבט זה.

6.        אין מקום להיענות לערר ודינו להידחות.

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות בהתייחס למספרן, היקפן, ומספר הקטינים המתלוננים ששמשו קרבנות להן, כמו גם הרקע לביצוען, הקשור בהיותו של העורר איש מרות על הקטינים כמורה וסגן מנהל במוסד החינוכי בו למדו. חרף המסוכנות העולה מהעבירות נשוא כתב האישום, הסכימו הצדדים לחלופת מעצר בית מלא ותנאים מגבילים נוספים, אשר נועדה להשיג את מטרות המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של העורר. תנאי  חלופת המעצר גובשו בקפידה ובזהירות. הם נועדו לאזן באיזון ראוי בין אינטרס הציבור בשמירה על בטחונו לבין עניינו של העורר שלא להעצר במהלך משפטו. לתנאי החלופה העורר הסכים אך ב-22.3.05 לפני כ-4 חודשים.

           בקשה לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצר נדונה במסגרת סעיף 52(א) לחוק המעצרים. התנאים לקיומו של עיון חוזר בהחלטת מעצר שניתנה קודם לכן הקבועים בהוראה זו ומותנים בגילויין של עובדות חדשות או בשינוי נסיבות, או במעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. גם אם מתקיימת אחת העילות לעיון חוזר, על בית המשפט הדן בבקשה לאזן בין השיקולים והאינטרסים השונים הפועלים בענין נשוא ההכרעה, כאשר נקודת האיזון ביניהם עשויה להשתנות לאור העילה החדשה שברקע העיון החוזר.

           בענייננו, לא נתקיימה עילה לעיון חוזר מלכתחילה, משלא נתגבשה אף אחת מן החלופות שבסעיף 52(א) לחוק המצדיקות היזקקות לבקשה כזו. בקשתו של העורר אינה מעלה כל עובדות חדשות שנתחדשו מאז החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר חלופת המעצר, שנתקבלה בהסכמה. לא נשתנו אף הנסיבות מאז, ולא עבר "זמן ניכר", כלשון הוראת החוק, מעת מתן ההחלטה המקורית. בנסיבות ענין זה, מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא, וההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת העורר היא כי הוא ישהה במסגרת זו במהלך התנהלות משפטו, וכל עוד הוא מתמשך התמשכות סבירה, לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה. בנסיבות שלפנינו, זהו, אכן, מצב הדברים. משבקשתו לעיון חוזר של העורר אינה עומדת בתנאי הסף האמורים, דינה להידחות.

           מעבר לנדרש, אציין גם לגופה של הבקשה כי החלופה המוצעת על ידי העורר לחזור לביתו כשאשתו מפקחת עליו אינה מתאימה, ולו מן הטעם שהיא אינה מבטיחה מפני סיכון שבחשיפת העורר לילדים מהסביבה, על החששות המתלווים לחשיפה כזו. בהקשר זה, לא למותר לציין את התרשמותו של שירות המבחן בתסקירו באשר לקיום חשש למסוכנות גבוהה מצד העורר. כן אין להקל ראש בקושי המתלווה להצעה זו בכך שהעורר יחזור לעירו, שם מתגוררים הקטינים הנפגעים, על כל הכרוך בכך.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ו' באב תשס"ה (11.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: